הפעם בחרתי בבחירה קצת יוצאת דופן, בסצנה מקליפ. אבל לא סתם קליפ, אחד הקליפים היפים, המזעזעים והמטרידים שהעובדה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי מטרידה אף יותר. למרות אורכם הקצרצר חלק מהקליפים שנוצרו במהלך השנים יכולים להחשב בחלט כיצירות קולנועיות רבות משקל, מרתקות ומרשימות. אחרי הכל מדובר בפיסות קצרות של יצירה דחוסה שמלווה לה גם קטע מוזיקלי. במהלך השנים העסק השתכלל ובשנות ה90 הקליפים הגיעו לדרגה של אומנות של ממש. כיום מעמדו של הקליפ התדרדר במשהו, למרות שניתן למנות מספר במאים חשובים שהחלו את דרכם בשנות ה90 ותחילת ה2000 כבמאי קליפים פורצי דרך והפכו לבמאים חשובים ונערצים כגון ספייק ג'ונס ומישל גונדרי.
הקליפ של "ג'רמי" בוים ע"י מארק פלינגטון, במאי קליפים נחשב שבניגוד לג'ונס וגונדרי לא מימש את הפוטנציאל שלו למרות העתיד המזהיר שניבאו לו. השיר הלקוח מאלבום הבכורה של פרל ג'ם "10" מבוסס על סיפור אמיתי, על ילד קצת מוזר ואאוטסיידר בשם ג'רמי דל שהתנהגותו הוגדרו כ"עצובה" על ידי מוריו. לאחר שהתבקש להביא פתק איחור מהמנהל הוא ביצע התאבדות מול כיתתו. שירים על טבח בבית ספר אינם דבר נדיר במיוחד, זכור למשל שירם של בומטאון רטס I DON'T LIKE MONDAYS על נערה שביצעה טבח בבית הספר שלה משום ש"לא אהבה ימי שני"
מקרי רצח אחרים בארה"ב כגון הטבח הידוע בבית הספר בקולומביין או הטבח בווירג'יניה טק זכו להתייחסויות שונות בתרבות הפופולרית, אבל דווקא סיפור זה, המתאר התאבדות ולא רצח של חפים מפשע, הוא אחד המקרים המעניינים 5 ביותר של ייצוג מקרי אלימות בקולנוע. מה שמעניין עוד יותר הוא האופן בו הצנזורה התערבה וקבעה כללים חדשים, מקרה שזכה לתהודה גדולה בזמנו ועד היום משמש כדוגמה להתערבות בוטה של צנזורה הפועלת נגד עצמה. המקרה הוא כזה- הקליפ המקורי הכיל סצנה שבה ג'רמי דוחף אקדח לפיו ומתאבד ביריה בעוד שאר חבריו לכיתה מביטים בו המומים. MTV החליט לצנזר את השוט הזה ובמקומו נראה גרמי מביט לכיתה כאשר השוט הבא מציג את ילדי הכיתה קפואים וטיפות דם ניתזות עליהם. הגרסה החדשה למעשה יצרה קונוטציה אצל רוב הצופים כאילו ג'רמי הרג את כל בני כיתתו, ואלו שלא הכירו את הסיפור מאחורי השיר או שלא ממש הקשיבו למילים יכלו להאמין כי כך באמת היה. הקליפ השערורייתי הזה הורד במהרה מהערוץ וכמעט ולא הוקרן, במיוחד לאחר הטבח בקולומביין ב1999. באותה שנה הוא זכה לתהודה גדולה ביותר ולדיון ארוך ומקיף על גבולות המדיה וכדומה ובאופן סימבולי אותה תחנה שצינזרה אותו גם העניקה לו 4 פרסים בטקס פרסי הMTV, כולל קליפ השנה.
קלישאה ידועה אומרת שבסרטי אימה הסצנה שאנחנו לא רואים היא המפחידה ביותר. בגלל זה "פסיכו" ו"תינוקה של רוזמרי" הפכו לקלאסיקות אימה גדולות כל כך. היצ'קוק ופולנסקי ידעו זאת לפני כולם, לא צריך לראות את הרוצח, את המפלצת או אפילו את השטן עצמו כדי להפחיד את הצופים, התמונה שצרובה בדמיונם היא התמונה החזקה והמפחידה מכל, ואין לה מתחרים. גם ב"ג'רמי" אולי השוט שנמנע מאיתנו הוא החוליה החזקה ברצף הויזואלי שנפרש לפנינו. כשהוא הוחסר, התמונה השתנתה לחלוטין, אבל ביודענו על כך, אין לנו אפשרות שלא להרהר כיצד היה נראה אלו היה שם.
http://www.youtube.com/watch?v=MS91knuzoOA
הקליפ של "ג'רמי" בוים ע"י מארק פלינגטון, במאי קליפים נחשב שבניגוד לג'ונס וגונדרי לא מימש את הפוטנציאל שלו למרות העתיד המזהיר שניבאו לו. השיר הלקוח מאלבום הבכורה של פרל ג'ם "10" מבוסס על סיפור אמיתי, על ילד קצת מוזר ואאוטסיידר בשם ג'רמי דל שהתנהגותו הוגדרו כ"עצובה" על ידי מוריו. לאחר שהתבקש להביא פתק איחור מהמנהל הוא ביצע התאבדות מול כיתתו. שירים על טבח בבית ספר אינם דבר נדיר במיוחד, זכור למשל שירם של בומטאון רטס I DON'T LIKE MONDAYS על נערה שביצעה טבח בבית הספר שלה משום ש"לא אהבה ימי שני"
מקרי רצח אחרים בארה"ב כגון הטבח הידוע בבית הספר בקולומביין או הטבח בווירג'יניה טק זכו להתייחסויות שונות בתרבות הפופולרית, אבל דווקא סיפור זה, המתאר התאבדות ולא רצח של חפים מפשע, הוא אחד המקרים המעניינים 5 ביותר של ייצוג מקרי אלימות בקולנוע. מה שמעניין עוד יותר הוא האופן בו הצנזורה התערבה וקבעה כללים חדשים, מקרה שזכה לתהודה גדולה בזמנו ועד היום משמש כדוגמה להתערבות בוטה של צנזורה הפועלת נגד עצמה. המקרה הוא כזה- הקליפ המקורי הכיל סצנה שבה ג'רמי דוחף אקדח לפיו ומתאבד ביריה בעוד שאר חבריו לכיתה מביטים בו המומים. MTV החליט לצנזר את השוט הזה ובמקומו נראה גרמי מביט לכיתה כאשר השוט הבא מציג את ילדי הכיתה קפואים וטיפות דם ניתזות עליהם. הגרסה החדשה למעשה יצרה קונוטציה אצל רוב הצופים כאילו ג'רמי הרג את כל בני כיתתו, ואלו שלא הכירו את הסיפור מאחורי השיר או שלא ממש הקשיבו למילים יכלו להאמין כי כך באמת היה. הקליפ השערורייתי הזה הורד במהרה מהערוץ וכמעט ולא הוקרן, במיוחד לאחר הטבח בקולומביין ב1999. באותה שנה הוא זכה לתהודה גדולה ביותר ולדיון ארוך ומקיף על גבולות המדיה וכדומה ובאופן סימבולי אותה תחנה שצינזרה אותו גם העניקה לו 4 פרסים בטקס פרסי הMTV, כולל קליפ השנה.
קלישאה ידועה אומרת שבסרטי אימה הסצנה שאנחנו לא רואים היא המפחידה ביותר. בגלל זה "פסיכו" ו"תינוקה של רוזמרי" הפכו לקלאסיקות אימה גדולות כל כך. היצ'קוק ופולנסקי ידעו זאת לפני כולם, לא צריך לראות את הרוצח, את המפלצת או אפילו את השטן עצמו כדי להפחיד את הצופים, התמונה שצרובה בדמיונם היא התמונה החזקה והמפחידה מכל, ואין לה מתחרים. גם ב"ג'רמי" אולי השוט שנמנע מאיתנו הוא החוליה החזקה ברצף הויזואלי שנפרש לפנינו. כשהוא הוחסר, התמונה השתנתה לחלוטין, אבל ביודענו על כך, אין לנו אפשרות שלא להרהר כיצד היה נראה אלו היה שם.
http://www.youtube.com/watch?v=MS91knuzoOA
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה