שלום לכל המעריצים, וברוכים הבאים לבלוג חדש תחת בית היוצר של האנשים שהביאו לכם את "האלבומים ששינו את חיי", "הרהורים על סוף העשור" ו"הסרטים ששינו את חיי" ועכשיו- "הסצנות ששינו את חיי"
לא זוכר מי אמר את זה (וזאת כשלעצמה תעודת עניות לסטודנט למאסטר בקולנוע) אבל ישנה תיאוריה רווחת לפיה בסופה של צפייה בסרט, לא משנה איזה חותם הוא השאיר אצלנו, בסופו של דבר נזכור סצנה אחת, שתיים, מקסימום שלוש שילוו אותנו במשך שנים. לא נזכור את קווי העלילה, לא את התפתחות הדמות, גם לא תמיד את יחסי הגומלין בין הדמויות. סצנה אחת. זה הכל.
אז בשם תיאוריה זאת אני מתכבד להתחיל בלוג זה שיסקור כל שבוע סצנה אחת מסרט או סדרה כלשהו שנחקקה בזיכרוני.
לא תמיד תהיה זאת סצנה מסרט מופת או סרט שנחשב קלאסיקה וכולי אבל אני מעריך שמרבית הסרטים הם כאלו.
יאללה בואו נתחיל
הסצנה הראשונה היא לדעתי, ללא ספק אחת מהסצנות הגדולות בתולדות הקולנוע. מדובר בסצנת הדו קרב המשולש ב"טוב הרע והמכוער" זוהי סצנה ארוכה במיוחד הנמשכת כמעט 9 דקות תמימות וכוללת לא הרבה שוטים יחסית. זוהי ללא ספק סצנה גדולה מהחיים, אחת שמביאה יצירת מופת מוקפדת, מאופקת, ארוכה ומורכבת לקרשנדו מרשים, כזה שנדיר לראות בקולנוע. דו הקרב בין שלושת הטיפוסים הללו מסמל את שיאו של הסרט ובמידה רבה כל כולו של הסרט גלום בסצנה זאת. עבודת האיפור המדהימה בסרט ממחישה ללא מילים את יחסי הכוחות. זוהי גם הנקודה בה היוצרות מתהפכות, הטוב הופך לרע, המכוער הופך קורבן, והרע הולך לעולמו. אולי מה שהסרט הזה מנסה להגיד שאין ממש הבדל בין ההגדרות הללו. בכך הוא טורף את הקלפים לא רק לז'אנר המערבון הקלאסי שהיטיב להציב דמויות בצורה דיכוטומית וברורה ולהבדיל בין "טוב" ל"רע". אבל סרג'יו ליאונה, במאי איטלקי שצילם בספרד את רוב מערבוני הספגטי שלו, הוא מעיין משקיף מהצד המסוגל להתבונן וגם לבקר את החברה האמריקאית ותחלואיה בצורה מבריקה ויוצאת דופן. עם השנים סרט זה, כמו טרילוגיית הצלפים המפורסמת של ליאונה זכו למעמד איקוני של ממש, וקלינט איסטווד הפך לגיבור אמריקאי ולמבקר חריף ומבריק כשלעצמו של החברה האמריקאית ושל תהליכי קנוניזציה של דמויות אמריקאיות בתרבות הפופולרית. עצוב לראות את קלינט מגמגם ומסתבך עם עצמו בועידה הרפובליקנית לפני מספר ימים, אבל בשבילנו הוא תמיד ישאר בלונדי.....
http://www.youtube.com/watch?v=XP9cfQx2OZYהטוב הרע והמכוער סצנת סיום
לא זוכר מי אמר את זה (וזאת כשלעצמה תעודת עניות לסטודנט למאסטר בקולנוע) אבל ישנה תיאוריה רווחת לפיה בסופה של צפייה בסרט, לא משנה איזה חותם הוא השאיר אצלנו, בסופו של דבר נזכור סצנה אחת, שתיים, מקסימום שלוש שילוו אותנו במשך שנים. לא נזכור את קווי העלילה, לא את התפתחות הדמות, גם לא תמיד את יחסי הגומלין בין הדמויות. סצנה אחת. זה הכל.
אז בשם תיאוריה זאת אני מתכבד להתחיל בלוג זה שיסקור כל שבוע סצנה אחת מסרט או סדרה כלשהו שנחקקה בזיכרוני.
לא תמיד תהיה זאת סצנה מסרט מופת או סרט שנחשב קלאסיקה וכולי אבל אני מעריך שמרבית הסרטים הם כאלו.
יאללה בואו נתחיל
הסצנה הראשונה היא לדעתי, ללא ספק אחת מהסצנות הגדולות בתולדות הקולנוע. מדובר בסצנת הדו קרב המשולש ב"טוב הרע והמכוער" זוהי סצנה ארוכה במיוחד הנמשכת כמעט 9 דקות תמימות וכוללת לא הרבה שוטים יחסית. זוהי ללא ספק סצנה גדולה מהחיים, אחת שמביאה יצירת מופת מוקפדת, מאופקת, ארוכה ומורכבת לקרשנדו מרשים, כזה שנדיר לראות בקולנוע. דו הקרב בין שלושת הטיפוסים הללו מסמל את שיאו של הסרט ובמידה רבה כל כולו של הסרט גלום בסצנה זאת. עבודת האיפור המדהימה בסרט ממחישה ללא מילים את יחסי הכוחות. זוהי גם הנקודה בה היוצרות מתהפכות, הטוב הופך לרע, המכוער הופך קורבן, והרע הולך לעולמו. אולי מה שהסרט הזה מנסה להגיד שאין ממש הבדל בין ההגדרות הללו. בכך הוא טורף את הקלפים לא רק לז'אנר המערבון הקלאסי שהיטיב להציב דמויות בצורה דיכוטומית וברורה ולהבדיל בין "טוב" ל"רע". אבל סרג'יו ליאונה, במאי איטלקי שצילם בספרד את רוב מערבוני הספגטי שלו, הוא מעיין משקיף מהצד המסוגל להתבונן וגם לבקר את החברה האמריקאית ותחלואיה בצורה מבריקה ויוצאת דופן. עם השנים סרט זה, כמו טרילוגיית הצלפים המפורסמת של ליאונה זכו למעמד איקוני של ממש, וקלינט איסטווד הפך לגיבור אמריקאי ולמבקר חריף ומבריק כשלעצמו של החברה האמריקאית ושל תהליכי קנוניזציה של דמויות אמריקאיות בתרבות הפופולרית. עצוב לראות את קלינט מגמגם ומסתבך עם עצמו בועידה הרפובליקנית לפני מספר ימים, אבל בשבילנו הוא תמיד ישאר בלונדי.....
http://www.youtube.com/watch?v=XP9cfQx2OZYהטוב הרע והמכוער סצנת סיום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה